אורח חיים ותרבות
אורחות חיים ותרבויות במה שהיא כיום בולגריה התפתחו במשך אלפי שנים. המדינה ממוקמת בצומת בין אירופה לאסיה, ואדמות בולגריה מאוכלסות עוד מימי קדם. הסלאבים והפרוטו-בולגרים הושפעו רבות מהתרבויות של התראקים, האילירים והיוונים, וכל העמים שהתגוררו באדמות אלו – תראקים, רומאים, סלאבים ובולגרים – תרמו למורשת התרבותית של העולם. אין זה מקרה שהציוויליזציה האירופית הקדומה ביותר גדלה כאן. כמה מהאוצרות המפורסמים ביותר בעולם התגלו בנקרופוליס ורנה, כולל קישוטי הזהב העתיקים בעולם; ישנם קברים ומקדשים תראקיים בקזנלאק, סוושטארי, סטארוסל, אלכסנדרובו, פרפריקון וטאטול. מספר רב של חפצי זהב אחרים נמצאו, ב- Panagyurishte, Valchitran, Rogozen ובמקומות אחרים. שרידי התרבות התראקית, ההלניסטית והרומית רבים ומגוונים. בעשרות הקברים התראקים שהתגלו, שרידים ייחודיים המעידים על התרבות החומרית והרוחנית הגבוהה של העת העתיקה. נמצאו מתחמי עיר שלמים – אוגוסטה טריאנה, טרימונטיום, ניקופוליס אד איסטרום, פוטליה, אקרה, מסמבריה, אפולוניה, סרדיקה ועוד רבים אחרים. המסורות, הפסטיבלים, המנהגים והטקסים שנשמרו על ידי הבולגרים לאורך הדורות הם עדות לרוחניות העמוקה של המדינה ולאורח החיים והתרבות הדינמיים שלה.
המנהגים הבולגריים מושרשים בעת העתיקה וקשורים קשר הדוק להיסטוריה של המדינה ולביטוי המיוחד של הנצרות המזרחית-אורתודוקסית. ריקוד על גחלים חיות הוא טקס בולגרי עתיק שעדיין נהוג בכמה כפרים בהרי הבלקן. הטקס בצורתו האותנטית מבוצע ביום שמם של הקדושים קונסטנטין והלנה – 21 במאי או (3 ביוני לפי הלוח הישן. רקדני אש מתכוננים לריקוד שלהם על ידי בילוי שעות סגורות בקפלה, בהערצה לאיקונות של שני הקדושים הללו תוך האזנה להלמות התופים ולנגינת גאידס (חלילית בולגרית), שהיא מנגינה מיוחדת הקשורה לריקודי אש, לאחר מכן. לעתים קרובות הם נופלים לטראנס. בערב הם מבצעים את הריקוד המיוחד שלהם על גחלים חיות. במהלך הריקוד שלהם הם תמיד מחזיקים בשתי ידיים את הסמל של סנט קונסטנטין וסנט הלנה. למרבה הפלא, הם אף פעם לא נפגעים או שורפים את רגליהם.
“מאמרים” היא מסורת מקומית נוספת שנמצאת גם בחברות אחרות בעולם. משחקי המאמר הם מנהגים וטקסים מיוחדים הנערכים לרוב בערב ראש השנה ובחג השבועות. הם מבוצעים רק על ידי גברים, הלובשים מסכות ותחפושות מיוחדות שנעשו לכבוד האירוע על ידי כל אחד מהמשתתפים. אומרים שהריקודים הפולחניים של המומרים מגרשים משם רוחות רעות ושדים בתחילת כל שנה, כדי לברך את השנה החדשה נקייה וטעונה באנרגיה חיובית.
“Laduvane” הוא טקס מעניין נוסף שמתקיים בערב השנה החדשה, ביום ג’ורג’, בערב אמצע הקיץ וביום לזר הקדוש. בטקס זה נשים צעירות חוזות את עתידן בנישואין ואת הגברים שהם יתחתנו. הם פונים ללאדה, אלת האהבה וחיי המשפחה, כדי לשאול אותה על בעליהם לעתיד.
“Lazaruvane” הוא טקס הקשור לבוא האביב. הוא נערך ביום לזר הקדוש, שמונה ימים לפני חג הפסחא. תאריך החגיגה משתנה, אך הוא תמיד בשבת שלפני חגיגת יום ראשון של הדקלים. ביום זה נקטפים ענפי ערבה ומשמשים לקישוט דלתות הבתים למחרת. ואז העלמות הצעירות בכפרים קוטפות פרחים שיעצבו אותם כזרים ביום ראשון של הדקלים. בשבת מתאספות עלמות בבית אחת ממספרן ומתלבשות בבגדים חגיגיים מקושטים בפרחים וענפים. אחר כך הם עוברים בכפר מבית לבית, מברכים לבריאות טובה ויבול עשיר. הם מוזמנים להיכנס ומקבלים מתנות קטנות. כנראה הסמל החשוב ביותר של בולגריה הוא הטקס של הכנת ונתינת מרטניטס לבריאות ואושר בתחילת מרץ. עבור הבולגרים זהו סמל להתחדשות השנה, שוב נועד לקדם בריאות ויבול מוצלח.
במיוחד מכובדות בבולגריה מסורות הקשורות למעגל החיים – לידה, הטבלה, חתונה והלוויה. גם ימי שמות הקדושים זוכים לכבוד רב במדינה, כשהמפורסמים שבהם הם יום ג’ון הקדוש, יום ג’ורג’ הקדוש ויום דימיטר הקדוש.
החגים המכובדים ביותר על ידי הבולגרים הם ללא ספק חג המולד וחג הפסחא – כאשר כל הדורות חוגגים יחד, מאוחדים בתחושת השייכות למשפחה הבולגרית ההרמונית. מכובדים במיוחד הם גם יום ראשון הראשון לפני התענית, יום ראשון השני לפני התענית, יום האם, יום כל הנשמה והתענית.
תוך כדי טיול ברחבי המדינה, תיירים יתוודעו לטקסים ומנהגים שונים, שרבים מהם אופייניים רק לאזורים ספציפיים בבולגריה.
הוורד הוא סמלה של בולגריה. קטיף ורדים, אחד המנהגים העתיקים והמסורתיים של הבולגרים, הפך בעיקר לאטרקציה תיירותית. שטיחים מתקופת התחייה הבולגרית הם כיום יצירות אמנות מוערכות מאוד. המרכזים העיקריים של אריגת שטיחים הם כותל, צ’יפרובצי וסמוקוב. לצד עבודות יד מסורתיות, תושבי בולגריה שימרו גם מגוון רחב של מנהגים ושירים פופולריים מסורתיים.
בארץ קיימות מספר שמורות אדריכליות המשמרות את הארכיטקטורה הבולגרית הייחודית מתקופת התחייה (מאות 18 – 19) – קופריבשטיצה, טריאבנה, בוז’נצ’י, ז’רבנה, בנסקו ומלניק, בין היתר. בחלק מהמתחמים האתנוגרפיים, כמו אטרה, זלאטוגרד ודובריץ’ העתיקה, תיירים יכולים להעריך מנהגים בולגריים ומלאכת יד ממקור ראשון, שכן התושבים ממשיכים לייצר מאמרים על פי טכניקות ישנות שעברו מדור לדור.
בתקופת התחייה הבולגרית שימשו המנזרים כמרכזי פעילות אמנותית וחינוכית. ישנם עדיין מנזרים רבים במדינה – מנזר רילה, מנזר באצ’קובו, מנזר טרויאן, מנזר זמן, מנזר גלוז’נה, מנזר קיליפארו, מנזר שיפצ’נסקי ואחרים. המדינה שלנו מפורסמת גם במסורות הלאומיות המבוססות שלה של ציור אייקונים וגילוף בעץ. האייקונים והגילופים הידועים ביותר הם מסמוקוב, טריאבנה ובנסקו.
התלבושת הלאומית הבולגרית היא חלק מהותי מאורח החיים והתרבות הבולגרית. לאורך הדורות, עיצובי תלבושות עממיות הושפעו ממניעים תראקיים, סלבים ובולגריים עתיקים. פריט הלבוש הבסיסי הוא חולצה לבנה עם שרוולים ארוכים, הנלבשת מתחת לאפודים ומעילים בצורות, חומרים ועיטורים שונים. ישנם ארבעה סוגים של תחפושות נשיות לאומיות: סינר יחיד, סינר כפול, טוניקה וסיאנה, ויש שני סוגים של תחפושות גבריות לאומיות: חולצה לבנה וחולצה שחורה. לכל אזור אתנוגרפי (דובריץ’, פירין, רודופי, צפון, תראקי וסופיה) יש תלבושות אופייניות ליום עבודה, חג וחתונה.
חלק חשוב בתרבות הבולגרית הוא מוזיקת עם וריקודים לאומיים, כמו ההורו. הכלים המשמשים בדרך כלל לביצוע מוזיקה לאומית בולגרית הם כינור, מנדולינה, קוואל (חליל), גאידה (חלילית), מקטרת, דבויאנקה (צינור כפול), תוף וטרנבוקה, כלי הקשה נוסף. שירי עם בולגריים מועברים בעל פה מדור לדור. ההרכבים “קולות קוסמיים”, “תעלומת הקולות הבולגריים” ואנסמבל הפולקלור “פירין” מפורסמים בינלאומיים. ריקודים בולגריים מסורתיים הם צורות חיות במיוחד של ביטוי אמנותי. לרוב הם מבוצעים על ידי קבוצת אנשים הנוגעים בכפות הידיים במעגל סגור או פתוח, חצי עיגול, תבנית נחש, או בקו ישר. המשתתפים מבצעים תנועות דומות ביחד, יחד עם מחוות וצעדים למנגינה ספציפית (ההורו). בהתאם לקצב ולצעדים, ישנם מספר סוגי ההורו: ההורו הסטנדרטי, הראצ’ניצה, ההורו הפיידושקו וההורו המאולתר.
המוזיאונים של בולגריה משמרים אוספים יקרי ערך של פריטים ביתיים, תרבותיים וצבאיים; פסלים, אבני קבורה ומונומנטים; מסכות, פסיפסים ופסלונים קטנים של אלים עתיקים; ועוד תערוכות יקרות רבות.
הבולגרים פיתחו את תרבותם והעשירו אותה במשך אלפי שנים, והם משמרים אותה וממשיכים לפתח אותה עד היום. בתקופה האחרונה, לבולגרים הייתה גם סיבה להתגאות בספרות, באמנות, במוזיקה ובאדריכלות שלהם. הוכחה למעורבות מתמשכת היא לוח השנה התרבותי העשיר של בולגריה של פסטיבלים לאומיים ובינלאומיים לצעירים ולמבוגרים כאחד, כמו גם מפגשים אחרים, אירועי תרבות ותערוכות.
